על סדר היום
30 07 2007
- דמותן ודימוין של ירושלים ות”א באמצעי התקשורת הארציים מעסיקים אותי לא מעט. השבוע, ביום תשעה באב, מצאתי “מודעה” בחלק א’ של עיתון “הארץ” ולשונה, “פקחי עיריית תל אביב רשמו כ-40 דו”חות למסעדות, בתי קפה ופיצוציות שפעלו אמש, בניגוד לחוק העזר העירוני האוסר הפעלת בתי עינוגים“. ידוע שסדר היום של “הארץ” רחוק מאוד מכל הנוגע לדת, אך אם בירושלים היה מדובר היינו רואים את כל “התותחים הכבדים” של העיתון יורים לכל הכיוונים על אופייה ועתידה של העיר ובוודאי הכתבה לא הייתה מופיעה בהיחבא ובעמוד 12 לצד רשימת הכספים והנכסים של ניצולי השואה, שכידוע לא נותרו עוד הרבה שייקראו אותה. חלילה שדימוייה של העיר “הקרובה ביותר לקוסמופוליטית שיש לנו כאן” או “עיר- הקודש של האנשים החופשיים, הנאורים והפלורליסטים” ייפגם ולו במעט.
- ביום ד’,יום השביתה הגדולה במשק הסתובבתי במרכז ירושלים. כידוע שירותי התברואה שבתו אך למרות שיאי הלכלוך והטינופת ברחובות נדמה שמצבו של מרכז העיר לא היה רחוק ממצבו כאשר אין שביתה. לזכותם של אנשי אגף התברואה בעירייה, הטוענים “שירושלים מלוכלכת כי התושבים אינם מחונכים” אומר, שבכל הנוגע ליום השביתה אני מזדהה עם דבריהם. בימים כאלו נהוג וסביר גם שנראה את הררי האשפה נערמים בתוך וסביב פחי הזבל אך כפי שמרכז העיר נראה באותו היום יש להאשים רק את התושבים והסוחרים. טינופת מכל עבר, ביוב שזורם במדרחוב בן-יהודה, בקבוקי פלסטיק זרוקים, שקיות הזבל של עסקי המזון מתגלגלות ברחובות ושיירי אוכל וסכו”ם חד פעמיים בכל ספסל ופינת רחוב. ללא ספק כולנו אשמים.
- לאחרונה הלכתי לבקר שלא מרצוני ב”רובע אלרוב” החדש באזור ממילא. הרושם הראשוני והזועק המתקבל מ”שדרת החנויות” שנפתחה אלו הם מרחבי האבן האינסופיים המעוצבים בסגנון פסאודו-ירושלמי. אינני חובב קניונים אך נקודת האור של המתחם המסחרי שנחנך הם ללא ספק הבתים הישנים בגדה הצפון-מערבית של השדרה, שניצלו מההרס ושומרו, כולל בית שטרן בו לן הרצל בביקורו בארץ. אם אקירוב היה בעל חזון אמיתי, הוא היה גונז את האופוריה שלאחר 1967 ואת תוכנית הבנייה שנולדה בעקבותיה ומשמר כמה שיותר מבנים למען חנויות היוקרה והמותגים. בעשותו כך הוא היה מגיע קרוב יותר להגשמת רצונו במיתוג האזור כרובע עירוני בדומה לרבעים שבעיר העתיקה הסמוכה, היוקרה הייתה משתלבת היטב בבתים העתיקים והייתה מתקבלת תחושה אמיתית של רחוב. ומנגד, היינו זוכים לזכות בשימורם של בתים ייחודיים. כשיש מצאי ממון ההוצאות הכספיות הכרוכות בפעולות השימור לא מהוות שיקול ואולי אף היו נחסכים כמה דולרים יחסית לבנייה החדשה, אך אקירוב היה מרוויח בעיקר יחסי ציבור טובים ובשפע.
- אם בשימור עסקינן “בונוס כל העיר” דיווח בשבוע שעבר על היד הקלה של וועדות התכנון והבנייה בכל הנוגע להרס בתים לשימור בעיר, חבל שידו של יהושע פולק יו”ר הוועדה, איננה “כבדה” בעניין כפי שהיא במציאות. אבל אם אנו רוצים להתנחם, כנראה שמקרה הרס אולם הכדורסל אוסישקין בת”א, לא יכול להתרחש בירושלים. האצטדיון היחידי שניצב באותם סטנדרטים מיתולוגיים של אוסישיקין זהו אצטדיון ימקא ז”ל, אינני רואה כיצד ראש עיריית ירושלים היה מבקש להרסו ולהסתכן למול אינתיפאדה בית”רית בלי להציב חלופה ראוייה.
קטגוריות : אורבניות, כללי
ברומו של עולם