ירושלים האחרת

יום ראשון, 2/12/07, 14:00 ברחבת שער יפו. לבוא בבגדים או בסדינים לבנים. ירושלים שייכת גם לנו.

אירוניה: בג’רוזלם פוסט כתבו עלינו לפני שבועיים, כתבה מפורטת וגם חשובה עבור קהל היעד שאנחנו מכוונים אליו- רוכשי הדירות. לצד הכתבה באתר האינטרנט מודעה לרכישת ב- Katamon Heights. אכן נסתרות דרכי האל.

באחד הפוסטים הקודמים ירדתי קצת על המשרד לענייני ירושלים והעומד בראשו על כך שהם מתעסקים בכל מיני פרויקטים מגוכחים, חסרי קשר למציאות ונטולי מעוף. אם כבר יש מיניסטריון שלם לענייני ירושלים וצריך להצדיק את הנהג, העוזר, היועץ והבן של האחות שמועסק כדובר מיוחד לתקשורת הפקיסטנית, הנה הצעה לטיפול כבוד השר.
במקום להפריח רעיונות לא ישימים על עיריות גג והשתלות מלאכותיות של איברים זרים כמו המכללות הצבאיות או גל”צ (היה מי שהעלה את זה, מבטיח) אולי כדאי להתחיל לשקם איברים קיימים? אני מתכוון לרשות השידור אבל בעיקר לבית הספרים הלאומי. בעניין הזה מגיע קרדיט גדול לדודו על נייר עמדה ועבודת מחקר שהוא כתב בנושא, זה הוגש לעירייה ולכל מיני גורמים אבל אף אחד לא עשה עם זה כלום.
אתמול קיבלה הכנסת את חוק בית הספרים הלאומי, אחרי 11 שנות דיונים. החוק מסדיר את מעמד הבית המיוחד הזה שכיום הוא במצב קטסטרופלי, וזה המקום בו נמצאים ארכיוני עגנון, גרשום שלום, כתבי אייזיק ניוטון (לא כולם) ורבים אחרים. יש תרומה לבניית בית חדש לאוצרות הרוח של המדינה אבל זה כנראה ייבנה בגבעת רם השוממה. למה לא במרכז העיר? לקרן יד הנדיב ולאוניברסיטה העברית הפתרונים. אין מקום טוב ממרכז ירושלים המתחדש ונטול עוגני התרבות לארח בו את בית הספרים הלאומי. זה נכון לעיר וזה נכון לבית הספרים שיהנה מהרבה יותר מבקרים. נכון, ההצעה שלנו לא מדברת על רוב דמוגרפי או על בירת נצח, סתם להזיז כמה ספרים מפה לשם, אבל עדיין שווה התעסקות של המיניסטר. אם כבר עושים החיאה לבית הספרים- בואו נעשה אותה עד הסוף. בניין חדש ומפואר אבל בגבעת רם לא עוזר לנו הרבה. אני מקווה שיהיה פוסט המשך של דודו עם הפרטים המלאים בנושא ואולי ננסה לשלוח אותו שוב לגורמים הרלבנטיים.

שני מאבקים עיקריים מעניינים אותי בשבועות האחרונים. הראשון הוא כמובן המאבק על הדיור שאני חלק פעיל ממנו ודואג לעדכן בנושא. המאבק השני הוא המאבק על החינוך במדינה, בו אני צופה מהצד ומדי פעם מעודד את המורים/ מרצים/ מי שנגד משרד האוצר. שני המאבקים האלו הצליחו לעורר בי געגוע קל לדרך בה מתנהלים הדברים אצל אחינו החרדים. הבנתי שאני קצת מקנא בהם. נכון, עדיין לא הצלחתי להבין מה כל כך כיף בשינה במיטות נפרדות שבועיים בכל חודש, בגדים שחורים ארוכים בחום של 35 מעלות, טבילה במקווה מעופש עם גברים ערומים או לחלופין כיסוי האישה בפריטי לבוש לא מחמיאים והסתרת כל קימור נשי חינני. אבל למרות כל אלו, צצה בי קנאה קלה לחרדים ולאופן שבו הם מנהלים את החיים שלהם.

אני מקנא בחרדים על היחס שלהם לחינוך. אצלנו בדמוקרטיה המערבית הנאורה המרצים והמורים שובתים, האוצר משחק משחקים, התקציבים מקוצצים, הילדים בבית ולכולם נוח לקטר. נראה לכם ששביתה כזו הייתה עוברת בעולם החרדי? זו חברה שתתאבד על החינוך של הילדים שלה. אף אחד לא ייגע להם בתכני הלימוד ואף אחד לא ייקבע להם מה לעשות במוסדות החינוך שלהם. החרדים נהנים מעצמאות מוחלטת והם, בניגוד לנציגי הציבור הלא-חרדיים, יפרקו ממשלה על נושא החינוך אם צריך. זה לא שהמורים החרדיים מרוויחים יותר, גם הם מסתפקים בגרושים, אבל המעמד, הכבוד, תחושת השליחות. כל מורה חילוני היה חולם על זה. שם זה כבוד ללמוד “תורה לשמה”, החברה נושאת על כפיים את העילויים והלמדנים, אצלנו מסתכלים בעין עקומה על מי שלומד היסטוריה או מחשבת ישראל כי “מה ייצא לך מזה?”.

אני מקנא בחרדים כי הם לא צריכים רנט קונטרול. החרדים הם קהילה, לא שוק חופשי, וקהילה דואגת קודם כל לצרכיה ואחר כך לרווח של היזמים. לכן יש פיקוח רבני על שכר הדירה, עמותות שמייצגות את הציבור מול קבלנים ומבטיחות מחירים זולים ובכלל נציגי ציבור שעסוקים באופן אובססיבי למצוא פתרונות לקהל ששלח אותם לעייריה או לכנסת. אצלנו הם מתרפסים מול אלפרד אקירוב שמודיע להם שישראלים לא יוכלו לגור יותר במרכז ירושלים, כי מרכז ירושלים הוא של האב-אבא שלו.

חוץ משתי הסוגיות האלו, יש עוד סיבה טובה לקנא בחרדים:  הם חיות אורבניות. הרחוב שלהם מרתק ותוסס. רק לקרוא את הפשקווילים התלויים כשהאוטובוס עובר בככר השבת בדרך להר הצופים אפשר לעשות סמינר. מי מת, מי נולד, איזה פוליטיקאי מושמץ, איזה מאבק בוער כרגע. איפה הפשקווילים ואיפה ממילא הסינטתית או הקניונים הממוזגים.  אצל החרדים הכל קורה ברחוב. ההפגנות, התפילות ההמוניות. הוא כל כך תוסס עד שהוא מדאיג את הקיצונים שם שמודאגים מהסכנות הרוחניות של העירוב הזה בין גברים ונשים. החרדים הם ציבור סביבתי. נכון, הרחובות שלהם מטונפים. אז מה. אחוז השימוש שלהם ברכב פרטי הוא נמוך מאוד. הם משתמשים אדוקים בתחבורה ציבורית ותמיד גרים במרחק הליכה מהמשפחה, מבית הכנסת, מהכולל, כי אי אפשר לנסוע בשבת. זה אומר שהם  לא צריכים בית על חצי דונם בהרחבה הקהילתית באיזה מושב. גם כשהם מתפרברים- זה ליישוב עירוני, דחוס, קומפקטי וחסכוני בקרקע.

למרות הפערים התהומיים ביננו, ולמרות שאט הנפש שלי מהאלימות שמבעבעת מהמגזר הזה מדי פעם כלפי כל מה ששונה ממנו, יש כמה דברים שמומלץ לאץ וללמוד מהם, כמו שלהם לא יזיק ללמוד מאיתנו.

דרך מספר פעילים יקרים במאבק על הדיור קיבלתי במייל את הקישור לכתבת אולפן שישי של ערוץ 2 מלפני שבועיים. הכתבה תיעדה את הקוקטייל הראוותני שערכה עיריית ירושלים להשקת קמפיין תיירות החורף לעיר. כוכב הערב היה אלפרד אקירוב, היזם של פרויקט ממילא הנהדר, עליו הרחבתי פה. להלן הקישור לכתבה, שימו לב להתחנפות הדוחה של נבחרי הציבור לבעל ההון הזה. איך הם מתרפסים רק כדי לרצות אותו, שחס וחלילה לא יברח להם מהידיים. מה שמרתיח בכל הכתבה הקצרצרה הזו זה הדיאלוג עם ח”כ קולט אביטל, על סוגיית עיר הרפאים. כל מילה נוספת מיותרת.

לדעתי צעד סמלי במאבקנו לחיות בירושלים צריך להיות מתקפה כוללת על אקירוב. קריאה לחרם צרכנים ירושלמי על המיליארדר הזה. לא מספיק שהוא החריב שכונת מגורים יפה והפך אותה לקניון משעמם, עכשיו הוא גם מדיר את רגלי הישראלים ממרכז ירושלים והופך אותו לעיר רפאים. אקירוב בטוח שהוא מפתח את בירת הנצח. זיבי. צריך להראות לו למה ה”פיתוח” הזה גורם.
המאבק על הדיור צובר תאוצה. אחרי הכנס המוצלח בברבור, קיבלנו חשיפה ברשת ב’, ערוץ 1, רדיו ירושלים, כל העיר, כל הזמן, באתר סקופ ובג’רוזלם פוסט. התקשורת מתעניינת וגם השטח חם מאוד. אתמול בערב הצטרפנו לערב השוטטות בשוק, שארגנה “רוח חדשה” במסגרת חמשושלים. הצענו מלונה להשכרה ב-1200$ (פינוי גמיש במקרה שתושב חוץ יקנה את הדירה) והחתמנו כ-50 איש על העצומה. יש קבוצה בפייסבוק ועוד ארגונים מצטרפים למאבק.

ביום ראשון הבא, ייערך כנס במרכז לאתיקה במשכנות שאננים בנושא הזכות לירושלים. המודעה כאן למטה. חשוב שתהיה נוכחות מסיבית של צעירים באירוע הזה.לפני הכנס ניפגש בשעה 14:00 בשער יפו לצעדה שתתחיל בממילא של אקירוב ומשם ל: Palace Hotel and Residence, Kind David Residence, King David Crown ושאר בנייני הרפאים הנהדרים שבונים לנו במרכז ירושלים. לקראת שבת, יוסי סעידוב כותב על התופעה ב”המאסף”.

מי שמדבר על צמצום מעורבות הממשלה בכלכלה ובחברה כנראה לא הסתכל על מצבת כוח האדם של ממשלת ישראל. אומרים שהממשלה מפריטה שירותים, מעבירה אחריות לעמותות ומקצצת איפה שרק אפשר. אז אומרים. אם זה נכון, איך זה שמספר השרים והתפקידים הביזאריים שמוצמדים להם רק עולה עם השנים? אני מציע מחקר קטן. בואו נבדוק את היחס  בין מספר השרים ובין התקציבים החברתיים לאורך השנים. תחושת בטן שלי שנגלה שמספר השרים מתרחב בעוד המשאבים קטנים, שוב זו רק תחושת בטן.

הנה לנו משרד  שלא ברור למה בכלל צריך אותו. המשרד לענייני ירושלים. יושב שם השר רפי איתן, שהוא גם השר לענייני גמלאים ומטפל בענייני ירושלים. אירוני משהו ששר המופקד על עיר שסובלת מהגירה שלילית של צעירים הוא בכלל פנסיונר אבל למה להיתפס לקטנות. ב”כל הזמן” דיווחו לנו השבוע על היוזמות שהמשרד לענייני ירושלים מקדם. קודם כל הם רוצים להעביר לכאן את המכללות הצבאיות. די באמת?  רגע, זו לא אותה החלטת ממשלה שממחזרים כבר שני עשורים בעקביות? רגע תחזיקו אותי, יכול להיות שהפעם זה באמת יקרה? אני אישית מוכן לרדת לתל אביב ולשכנע אנשים להעביר כתובות לתל אביב ברגע שזה יקרה.  תזכרו.

הצעה מס’ 2 של המשרד החיוני הזה: לקדם את בניית הארנה במלחה. 11  שנה מחפשת הפועל ירושלים אולם נורמלי לשחק בו כדורסל. האולם הקיים מתאים אולי לגמר אליפות בתי הספר התיכוניים, לא למשחקים באירופה. תכניות היו מפה ועד לפלנד.  כספים הובטחו ונאדה. הפרויקט תקוע. עקבתי אחרי זה כשהייתי כתב כדורסל.  תמיד הבטיחו לי שהכל מאושר והנה בשבוע הבא הדחפורים יתחילו לעבוד בשטח. מישהו ראה כאן בחור על חמור לבן מסתובב בעיר? גם אני לא. אם היו לנו מקומונים קשוחים ורציניים בעיר מישהו כבר היה עושה על זה תחקיר. כמו הבדיחה על כמה גרוזינים צריך להחליף נורה רק על ארנה. זה עבר מהרשות לפיתוח ירושלים לחברת מוריה, מספר המושבים קוצץ מ-15,000 בהתחלה ל-5,000 היום. ארקדי רצה לבנות, אחר כך ירד מזה. האם השר יצליח לנבור שם באינטרסים שבוחשים ולקדם את התהליך? בטח. כמו שרב הכותל יקצה מקום לתפילה שוויונית בין גברים ונשים.

הזוכה בתואר ההצעה המטומטמת ביותר: עיריית הגג. עוד רעיון ממוחזר. לא נמאס לנבחרינו לדחוף את זה? ברצינות. איזו עירייה ואיזה גג. המטרה היא הרי דמוגרפית והיא להבטיח את הרוב היהודי. אם זו הבעיה יש לי פתרונות אחרים. עירייה כזו לא תזוז והיא רק תחריף את הבעיות של העיר. לא רוצים להתחבר עם מעלה אדומים ובית”ר עילית. אלו פרברים ואנחנו עיר. בואו ננהל עיר כמו שצריך- דחוסה, קומפקטית, עתירת תרבות ופנאי, תחבורה ציבורית יעילה וחסכון בשטחים. להתרחב ולהתפשט  זה מה שהביא אותנו למצב הנוכחי ועד שקצת אנחנו עושים קולות של חזרה לחיים יבוא איזה גימלאי וייקח אותנו לבית אבות.

המסר פשוט. המעורבות הממלכתית הורגת את העיר. יש יוזמות טובות- כמו התכניות של הרשות לפיתוח ירושלים, כמו הקצאת הקרקע לבצלאל בחינם. אבל בדרך כלל אלו אותם רעיונות ממוחזרים, חסרי מעוף ויש לומר גם טיפשיים. לירושלים יקרה רק טוב אם הממשלה תסתלק מניהול ענייניה, אם הממלכתיות הדביקה תמצא מקום אחר להיטפל אליו. יכול להיות שזה ייצור חור בכיס בשנים הקרובות אבל בטווח הארוך העיר תעמוד על הרגליים ותהיה עצמאית. מי שחושב שזה שהממשלה תבין שירושלים היא פרויקט לאומי יציל את העיר טועה. הצלת העיר צריכה לצמוח מהשכונות, מהמינהלים הקהילתיים ומהיזמות של התושבים, לא מתכניות גרנדיוזיות של כמה פקידים. אם הממשלה מוטרדת מהמצב הדמוגרפי גם כאן יש חדשות. רוב יהודי בירושלים לא קשור לממשלת ישראל. הוא היה קיים החל מאמצע המאה ה-19, עוד לפני שלמדנו להגיד בעברית “מאוחדת, מאוחדת, מאוחדת”. דווקא הרכושנות הציונית כלפי העיר מאז 1967 מחלישה את המאזן. בקיצור, בניגוד לתחומים אחרים אני מאוד אשמח אם דווקא בירושלים מעורבות הממשלה תקטן והעיר תוכל לנשום בכוחות עצמה.

בדרך כלל נהנים אזרחי ישראל לחשוב שהם חיים בדמוקרטיה מערבית מתוקנת. ההיי טק פורח, הכלכלה צומחת, הפלשתינאים לא מפריעים יותר מדי- רק מטרידים איזו עיירה זניחה בדרום אבל מה זה נוגע לנו. אנחנו משוכנעים שהכל פה נורמלי ובסדר, אפילו יש לנו זמן לנהל מאבקים אזרחיים נורמליים על דיור להשכרה ועל עישון בפאבים. אבל מפעם לפעם המציאות באה ודופקת בדלת, מזכירה שהיא כאן, והיא לא כזו נעימה כמו שהיינו רוצים לחשוב. אז הנה לנו שתי קריאות אזהרה.

בסוף החודש תתקיים ועידת אנאפוליס. אין תאריך, לא ברור מה יגידו שם אבל ועידה היה תהיה. מי שכבר קפץ על העגלה זו קבוצת רבנים סהרורית ששיגרה מכתב לג’ורג’ בוש ובו הזהירה מפני אסונות טבע נוספים בארצות הברית במקרה שיכפה ויתורים נוספים על ישראל. האם לרבנים יש כלים לשלוט בטבע? לא ממש. אבל ההיסטוריה עומדת לצידם. אחרי ההתנתקות פקדה את חופי לואיזיאנה הסופה “קתרינה” והחריבה את ניו אורלינס. המממ…זה נשמע מוכר. ככה בדיוק הסבירו אנשי הכנסייה אסונות טבע בימי הביניים. מי שהפיץ תיאוריות חתרניות ופרועות שביקשו לחקור את האסונות כאירוע טבעי נאסר ועונה. תגידו, זו קבוצת רבנים הזויה, מי ייקח אותם ברצינות, עזוב אותך בחייך. קודם כל לא חסר מי שייקח אותם ברצינות. אצלנו ואצלם. להזכירכם, חלק לא קטן מחברי הכנסת שלנו משוכנע שהומוסקסואליות זה סטייה, נשים פסולות לעדות ושהעולם נברא בשישה ימים. תסתכלו על כמות מקבלי ההחלטות שהולכים לכל מיני מגידי עתידות, רבנים עם קמיעות, מקובלים עם זקן, מה שבתנ”ך קוראים עבודה זרה. מצד שני גם נשיא ארצות הברית, הנמען של המכתב לא כזה נאור. אלכוהוליסט שחזר בתשובה, שיצא למלחמה בלי ראיה עובדתית אחת. בארצות הברית מנסים להחזיר את הגלגל אחורה ולקעקע את התיאורייה של דרווין לטובת איזה קשקוש חסר ביסוס מדעי שנקרא “תכנון תבוני”. השוליים ההזויים מעולם לא היו רחבים יותר.

מקרה שני. השבוע ביקשה קבוצת כמרים להתפלל בכותל המערבי. למרבה ההפתעה, אותם כמרים ענדו צלבים על החזה (!). רב הכותל לא אהב את מה שהוא ראה וסרב להכניס אותם לרחבת הכותל מבלי שיורידו את הצלבים מהחזה. הם סרבו ונאלצו להסתפק בתצפית. אני מת ללכת לטאבו ולבדוק אם הכותל רשום על שמו של רב הכותל, הרב רבינוביץ’. רוב הסיכויים שהתשובה תהיה שלילית אבל הבנאדם מתנהג כאילו הכותל שייך לו או לאבא שלו. לא יודע מתי הייתם שם בפעם האחרונה אבל שמתם לב שהכניסה כיום נפרדת לגברים ולנשים? זה לא שהמאבטחים יגידו משהו אם גבר ייכנס במעבר הנשים או להפך. לא אכפת להם. זה פשוט ניסיון של הרבנות להכווין את העדר. והעדר לא פוצה פה, כמובן. נמשיך ברחבה עצמה, כשמבקשים ממך לשים כיפה, על מה? מי שרוצה שישים, מי שלא- לא. למה להציק? לא בטוח שאתם יודעים אבל הכותל הופרט. כן, כן. הכותל מנוהל כיום על ידי עמותה, “הקרן למורשת הכותל” . זו עמותה ממשלתית עם אג’נדה דתית קיצונית. המדינה לא מנהלת את הכותל באופן ישיר. איך בדיוק ויתרנו על השליטה בכותל המערבי? אולי יקום עיתונאי רציני ויעשה על זה תחקיר? לא שאלו אותנו אם זה מה שאנחנו רוצים שייקרה, לא התייעצו איתנו אם הנכס ששייך לכולנו צריך להיות מנוהל על ידי הממסד האורתודוקסי. פשוט ככה. מנטליות של עדר.

חזרנו לאנפוליס. יש לי הרגשה שמתישהו תעלה שם שאלת ירושלים. באמת רק תחושת בטן שלי. אנחנו נבקש לטעון שרק תחת ישראל יובטח חופש התפילה לבני כל הדתות ונקשקש משהו על בירת הנצח. מקרה הכמרים השבוע רק מעיד כמה המנטרה הזו שקרית. אפילו ליהודים אין חופש תפילה בכותל. הם צריכים להיפרד מנשותיהם (בבידוק ובתפילה), לשים כיפה גם אם אינם רוצים בכך ולהיות כפופים לנהלים של העמותה הדתית שמנהלת את המקום. יכול להיות שתחת הוואקף יהיה כאן יותר טוב.

חמש דקות לפני שש ביום רביעי הסתובבו בגלריה ברבור אולי חמישה אנשים. כולל הכתבים מג’רוזלם פוסט ומרדיו ירושלים וגם צוות צילום מתל אביב שמלווה את המאבק שם ובא לבדוק מה קורה אצלנו. בסוף היו שלושים איש שמילאו את החלל ודיברו על המצוקה. זה היה פחות אופרטיבי ויותר תיאורטי- מה הפתרונות שצריך לקדם. האם רנט קונטרול את תמריצים ליזמים יפתרו את הבעייה. הגענו למסקנה שזה לא סותר. צריך גם לתמרץ את היזמים לבנות יותר להשכרה, להגדיל את ההיצע ולהחזיר את השוק לשפיות וגם להסדיר בחקיקה את היחסים בין משכירים לשוכרים כדי שהטירוף לא יחזור.

אנחנו נתחלק בימים הקרובים לארבעה צוותים: דוברות, פעילות, לובי, מחקר. מתנדבים מוזמנים להירשם כאן ואנחנו ניצור קשר.

הנושא מקבל חשיפה חיובית בימים האחרונים. ב”כל העיר” הקדישו לנושא את שער המוסף הכלכלי, הפלוס, ואתמול דיברתי על זה ברשת ב’. התגובה של העירייה די מאכזבת. הם טוענים שזו שנת בחירות ושזה עניין פוליטי. העירייה מצדה טוענת שהיא עושה הכל בעניין. קודם כל העירייה מתגוננת כשאף אחד לא התקיף אותה. זה לא קמפיין נגד, זה אפילו לא קמפיין- רק מפגש פעילים ראשון. עוד לא ניסחנו סלוגן ועוד לא קבענו מי קהל היעד. שנית, העירייה היא כתובת לדיאלוג בעניין. ברגע שייווצר פורום לפתרון הבעיה, שאנחנו נהיה שותפים לו, זו בהחלט תהיה הצלחה. שלישית, העלנו את הנושא כבר מספר פעמים מול החברה העירונית “עדן” ומול מנכ”ל העירייה. לא זכינו להתייחסות. יותר נכון, אמרו לנו שזה השוק החופשי. אז למה מצפים מאיתנו? מהנדס העירייה דווקא נשמע מעוניין ונפנה אליו באופן מסודר בימים הקרובים.

הערת אגב אחרונה בעניין מלחה, המאבטח וכו’: אתמול התפרסם בספורט ידיעות ראיון עם אנתוני פארקר ומייסאו באסטון, שניים מהצהובים יותר סימפטיים ששיחקו כאן. שניהם שמעו על המקרה, שניהם מודים שמעולם לא חשו מאויימים במלחה, עם כל היריבות וההתלהבות. שניהם מפגינים הרבה יותר חוכמה מהאיש ששילם להם משכורת.

שיר לשבת: קצת אופטימיות עם  Jerusalem של אלפא בלונדי. ותודה לדפנה ודוד על הקישור. שבת שלום.

[gv data="HqHaRWb5aYg"][/gv]

מפגש של פעילי המאבק למען דיור בירושלים מחר בשעה 18:00 נפגשים בגלריה “ברבור” בנחלאות, רחוב שיריזלי 6. אנחנו יודעים מה עשינו בקיץ האחרון ואנחנו לא רוצים לעשות את זה שוב. נאבקים למען דיור בר השגה לצעירים בירושלים. בואו בהמוניכם.

אתמול בערב קיבלתי טלפון משני חברים שבדיוק יצאו מאולם הכדורסל במלחה. הם סיפרו לי על אירוע זריקת החזיז ועל המאבטח שנפצע ואיבד 3 אצבעות (שחוברו מחדש הודות לרופאים-אמנים בהדסה). היינו נסערים ומבולבלים. גם אבא שלי היה במשחק וחזר די בהלם. קרוב לעשרים שנה אנחנו חלק ממה שנקרא הפועל ירושלים ודבר כזה בחיים לא קרה לנו. אירוע כזה הוציא את כל החשק מלראות כדורסל. דבר אחד היה ברור לכולנו- אף אוהד של הפועל ירושלים לא היה עושה דבר כזה. בשמונה עשרה השנים שאני אוהד, שחקן כושל, מאמן במחלקת הנוער, כתב בעיתון ומסתובב סביב הקבוצה הזו בחיים לא זכור לי שאוהד נעצר. אני לא זוכר שמישהו היה מעורב במכות עם אוהדים מקבוצה יריבה, בונדליזם, כתובות נאצה או סתם קריאות גזעניות. זה פשוט לא קיים במועדון הזה. גם לא במשחקים הכי חמים, גם לא אחרי ההפסדים הכי כואבים. הקהל שלנו הולך הביתה עם דמעות בעיניים ולא מוציא עצבים על אף אחד בדרך. מקסימום מקללים קצת. לגיטימי.

אבל בבקשה אל תבלבלו את עו”ד שמעון מזרחי עם העובדות. יו”ר מכבי תל אביב ודאי קיבל אתמול טלפון מכתב שביקש את תגובתו לטרגדיה במלחה. מזרחי לא התבלבל לרגע כדי לפצוח במחול סוער על דמו של יואב ליצנשטיין הפצוע והאשים את אוהדי הפועל ירושלים באחריות לנעשה. בעיניו זה ההמשך הישיר לשירים נגדו ולהמנון הקבוע “תל אביב עולה באש”. את מזרחי לא עניין שזהות זורק החזיז עוד לא הייתה ידועה באותה שעה- מבחינתו יש אשמים ויש מורשעים. טוב שיש לו רישיון עריכת דין. לשמעון מזרחי נוח להתעלם מהעובדה שהאוהדים שלו פיצצו רימון עשן צהוב בלב הקהל האדום שלנו בשנה שעברה, נוח לו לשכוח שהאוהדים שלו צבעו את מלחה בצהוב ובגרפיטי מכוער ביום משחק הגמר בין הקבוצות וגרמו לנזק של כמה אלפי שקלים. מזרחי מתעלם מהעובדה שבחיים, אבל בחיים, הוא וקבוצתו לא נפגעו במשחק ביתי של הפועל ירושלים. שמעון מזרחי וכתבי החצר שלו יכולים להכפיש קהל של קבוצה שלמה בלי ראיות, בלי עדויות, פשוט ככה. כי בא לו.

אז שמעון, ככשרים לך: “תתאבד כבר” אף אחד לא באמת רוצה במותך, רק רוצים שתפרוש מעסקי הכדורסל בהקדם כדי שהענף יקום לתחיה. כשאנחנו צוהלים ש”תל אביב עולה באש” אנחנו לא מתכוונים לשריפה פיזית, יש כמה ירושלמים טובים, אחינו ואחיותנו שגרים שם וחבל עליהם. ובפעם הבאה שאתה מכתים במחי יד קהל מופלא- תבדוק טוב שאין לך חמאה על הראש ושאתה לא נמצא בשמש.

השבוע עשתה מדינתנו צעד קטן נוסף לקראת ההכרזה על ישראל כמקום נורמלי לחיות בו. החוק החדש בנושא העישון מבטיח עונשים כבדים על מי שמעשן במקום ציבורי. נגמרה הסלחנות כלפי מזהמי האוויר. מעכשיו זה יכאב. התוצאה מהממת. ביום חמישי, אחרי “מבצע כורש” המוצלח יצאנו לסיבוב קצר במקומות שברחוב, עברנו ב”מרקיה”, שעשן סיגריות היה תוספת קבועה למרקים המעולים ולבירה הזולה ומשם המשכנו ל”טוביה” בתקווה לצפות בהפסד של מכבי תל אביב. אמנם מכבי ניצחה, לצערנו, אבל האוויר, הו האוויר. לחזור הביתה בלי צריבות בעיניים, בלי ריח כבד של סיגריות בשיער, בבגדים ובנשמה, בלי קוצר נשימה. פשוט בלי. איזה תענוג.

שמעתי הרבה טענות נגד החוק מצד המעשנים. אף אחת מהן לא ראויה להתייחסות רצינית, אפילו לא בגרוש. גדי טאוב, ירושלמי שעדיף שישאר בתל אביב, טוען שהחוק יפגע בחיי הלילה הסוערים של תל אביב: “אני אוהב את זה שהתל אביבים לא מוכנים לתת לחיים הלוחצים ולכל הדברים החשובים וכו‘ וכו‘ להשתלט להם על כל היממה, והם מתעקשים, למרות הכל, גם לשמוח” כותב טאוב. אחחח, איזה עם נפלא התל אביבים האלה. כמה שהם יודעים לעשות שמח. “כשיכנס החוק החדש והדרקוני לתוקף, כמו שתראו, זה יהרוס את חיי הלילה. כמו שקרה במקומות אחרים שחוקים דומים נאכפו בהם”. יודע מה גדי? תמשיכו לעשן בתל אביב, תשאירו לי כאן אוויר הרים צלול. מה אני אומר לכם, מהסיבוב של יום חמישי חיי הלילה לא נהרסו. הטוביה היה מפוצץ כרגיל, המרקייה רועשת כתמיד, שלומציון סוער ותוסס. לפני שבועיים היינו בהופעה בצוללת, שם אסור לעשן כבר מהקיץ. לא היה אפשר להכניס סיכה למופע של THIRD WORLD LOVE. ממש הרסו לאנשים את החשק לבלות ולצאת. טאוב טוען שהחוק הרס את חיי הלילה בניו יורק. בולשיט. הוא פשוט מאפשר לשתות ולהנות בלי להסריח כמו פועל בסאבווי.

האמת, החוק הזה הולך לתת דחיפה לחיי הלילה. המעשנים הם מיעוט נכחד בסך הכל, הרבה אנשים שנמנעו מלצאת בגלל הסירחון והעשן הולכים לחגוג יותר מעכשיו. גם אם המעשנים יחרימו את מקומות הבילוי (לא בבקשה… ) לא צפויה פגיעה בפרנסה של בעלי הפאבים.

גם ילדה, כותבת בגלוב של יובל דרור התבכיינה על נבחרי הציבור שיודעים להיכנס במעשנים אבל לא מעיזים להילחם במזהמים הגדולים. לא הבנתי מה הקשר.זה נבלה וזה טריפה, אז בגלל שלא נכנסו באחים עופר באבי אביהם תוכלי לתקוע לי סיגריה לפרצוף כשאני אוכל סטייק? בכלל, יש סתירה בכל המונח הזה שנקרא “זכויות המעשנים”. איזה זכויות יש להם בדיוק? “צאו לי מהקופסה” זעק אבי פרימו, אחד מהכנופייה במאמר ב- YNET. צא לי מהריאות חמוד, ואני אצא לך מהקופסה. הזכות היחידה של מעשנים היא לעשן בחדר סגור ולקבל טיפול רפואי הולם במקרה של סרטן (וגם על זה הייתי גובה אקסטרה כסף). מעבר לזה אין להם שום זכויות. כמו שלמדינה מותר להוריד נהגים מסוכנים מהכביש ככה צריך להגביל את מגיפת העישון, את מזהמי המרחב הציבורי. זה קורה בניו יורק, זה קורה בלונדון ועכשיו סוף סוף זה קורה גם כאן.
תזכורת: המאבק על הדיור, נפגשים ביום רביעי בשעה 18:00, גלריה ברבור, שיריזלי 6, נחלאות.