מעת לעת אני מבקר כאן את נשיא המדינה שטוען שתלמידי ישראל לא צריכים ללמוד היסטוריה אבל שלמה זנד, פרופ’ להיסטוריה מאוניברסיטת תל אביב הציב רף חדש: גם היסטוריון לא צריך ללמוד היסטוריה. זו לפחות המסקנה שלי מקריאת טור שלו מלפני 3 ימים. הטענות של זנד לא חדשות והוא שטח אותן בספר הנושא את השם: “מתי ואיך הומצא העם היהודי” שיצא לפני שנתיים. עיקרי הטענות: אין קשר בין היהודים של ימינו ובין יהודי בית שני, הגלייה בכפיה מארץ ישראל לאחר חורבן הבית לא הייתה ולא נבראה, היהודים של היום הם צאצאי עמים שהתגיירו / גוירו לאורך הדורות. דווקא לפלשתינים סיכוי רב יותר להיות צאצאים של היהודים מלפני 2,000 שנה. כמובן שלא מסובך להבין מה הבעיה בטיעונים האלו: אם היהודים מעולם לא הוגלו בכוח מארץ ישראל ואין קשר בין הברברים המגויירים (המרוקאים) והכוזרים לשעבר (האשכנזים באשר הם) לצאצאי אברהם, יצחק ויעקב- הרי שאין להם גם זכות היסטורית על הארץ הזו.
צריך להצטייד במידה גדולה של רשעות ובמידה לא פחות גדולה של צביעות וחוצפה לא יהודית בכלל כדי להעלות טיעון כזה. חבל שהיסטוריונים אי אפשר לתבוע על רשלנות מקצועית. את הפרכת התיאוריות ההזויות של זנד אשאיר להיסטוריונים אמיתיים. פרופ’ ישראל ברטל או פרופ’ דוד אסף לדוגמה. יש להבהיר: זנד אינו פרופ’ להיסטוריה של עם ישראל, תחומי המחקר שלו רחוקים ממאוד מהיסטוריה של עם ישראל, אם זנד מייצג סטנדרטים מקצועיים בקרב ההיסטוריונים של ימינו אולי עדיף להקשיב לשמעון פרס ולהפסיק ללמד את המקצוע הזה. נקווה שהוא יחיד בדורו.
כותב זנד:
“ואולי כן קיימת תרבות-עם חילונית יהודית שלא ידועה לי? אולי וודי אלן, פיליפ רות ואחרים מכירים היטב את השפה העברית, הקולנוע, הספרות והתיאטרון הישראליים ולוקחים בהם בחשאי חלק פעיל?”
קיימת גם קיימת, פרופ’ זנד, ואתה מוזמן להתעורר ולהתענג על תרגומיו של דן מירון לסיפורי שלום עליכם, להתבונן על מערכות היחסים של סול בלו, אלי ויזל ויצחק בשביס זינגר עם התרבות והחברה הישראלית ואם לא תרצה להרחיק לדור הנפילים תפתח טיים אאוט ותקרא את רשמיהם של ג’ונתן ספרן-פויר ואשתו, ניקול קראוס, על החודשים שבילו כאן בין ירושלים ותל אביב והמפגש עם הקהל. צא וראה כמה קולנוע ישראלי הופך פופולרי בקרב קהילות יהודיות בחו”ל ואיך בני נוער יהודים-אמריקאים מכירים בעל פה את מילות השירים של הדג נחש.
“ההגדרה הטובה ביותר להשתייכות לעם היא לדעתי היכולת לזהות לפחות שם של קבוצת כדורגל אחת, המתחרה בתחרויות הארציות.”
לצערי הגדרה כזו מוציאה מכלל השתייכת לעם כמה מהמרצים שהיו לי באוניברסיטה, ייתכן גם כמה מעמיתיו של זנד בתל אביב. אני מציע הגדרה אחרת: מבחן הווליום. אם אדם שמאזין לחדשות ברדיו או צופה בטלוויזיה שומע בחטף שם של מדינה ומגביר את הווליום כדי לשמוע עוד פרטים- כנראה שהוא משתייך לעם הזה. אם החדשות עוברות לו ליד האוזן- כנראה שלא. אני לא מבטיח סבירות של 100% אבל היא תהיה גבוהה יותר ממבחן זנד. בדבר אחד אני יכול להסכים עם זנד, לא מאותם נימוקים כמובן: אין דבר כזה כדורגל ישראלי.
נראה לי שזנד קרא את בנדיקט אנדרסון ולקח אותו קצת יותר מדי קדימה. אנדרסון דיבר על האלמנטים המדומיינים המרכיבים את הלאומים המודרניים. אלמנטים כאלו יש בלאומיות הגרמנית, הצרפתית, האיטלקית וכן הלאה. יש להניח שגם בציונות, בדומה לשאר התנועות הלאומיות, יש יסודות מדומיינים. מה זה אומר? שבגלל הקשר הרופף בין הגרמנים לאבותיהם צריך לפרק את גרמניה חזרה לנסיכויות? ואת צרפת ואיטליה? לא. כך גם לגבי הציונות. בכלל, לאומיות היא עניין של הגדרה עצמית. אם נבחן את הלאומיות הפלשתינית בכלים של זנד אני משער שהיא תצא רע יותר מהציונות באלמנטים המומצאים שבה. אז מה המסקנה האופרטיבית? שאין עם פלשתיני? אני משאיר את הגדרתם העצמית של הפלשתינים להם ונראה לי ראוי לאפשר זכות דומה גם ליהודים.
“יש לזכור, הסולידריות העזה הקיימת בין האוונגליסטים, או שותפות הגורל שבין הבהאיים, אינן הופכות אותם לעמים או ללאומים”
הזיהוי של זנד ואחרים עם היהדות כדת ודת בלבד, ועוד בגרסה האותרודוקסית שלה הוא מעוות. ראשית, האורתודקסיה לגווניה היא תולדה של המודרנה ואינה היהדות האותנטית (אם יש מושג כזה) שנשתמרה לאורך השנים. שנית, רוב יהודי ישראל והעולם אינם רואים עצמם אורתודוקסים. היהדות היא מגוון, חבל שהחרדים מחד והיסטוריונים רשלנים מאידך מוחקים את המגוון ומציירים אותה באופן הגמוני כפי שלא הייתה מעולם. חבל שמדינת ישראל אינה מאפשרת את המגוון הזה בטקסי הנישואין, הגיור, הקבורה ותחומים נוספים. בכל היא משחקת לידי מי שרוצה בחיסולה כמדינת היהודים- הן החרדים והן זנדים למיניהם. .
יש משהו צבוע מאוד בגישה של זנד ובגישתם של רבים אחרים מאותה אסכולה. הם יודעים להטיף מצוין לרב-תרבותיות ולפלורליזם, בתנאי שאנו נהיה אלו שמוותרים על ייחודנו. הם יודעים לומר יפה שאין אמת אחת ושהמציאות מורכבת אבל הפתרונות שלהם נשמעים לי לפחות פשטניים להחריד. הם יודעים לצודד יפה בזכויות המוכפפים/מודרים/מושתקים להגדרה עצמית אבל כופרים בהגדרתו העצמית של העם היהודי. תוך כדי חיפוש החומרים על זנד נתקלתי גם במאמר מסנגר נלהב. הכותב היא אותו הבלוגר שערך השוואה לפני יותר משנה בין יהדות ונאציזם. נחשו מי יצא יותר גרוע מהחיה הנאצית? ואם אלו מליצי היושר של זנד זה אולי אומר משהו על התיאוריות שלו.
ברומו של עולם