ירושלים האחרת

1. לפני איזה חודשיים הייתי בבאר שבע באיזה עניין, בעיר העתיקה. הפעם האחרונה שהייתי באזור הייתה לפני שנתיים, בסיור עם הצוות של רוח חדשה לראות פרויקטים קהילתיים של “איילים”. דיברו על זה שהעיר העתיקה בבאר שבע היא הדבר הגדול הבא. עם פוטנציאל להיות נווה צדק או פלורנטין הבאה.  אני לא אוהב שאומרים על רחוב שהוא “שינקין הירושלמי/ החיפאי/ וכו’”. רחובות ושכונות צריכים להיות מה שהם ולא להיות המקבילה של איזה מתחם “מיתולוגי”  ב”עיר הגדולה” (שנולד במוחם של כמה כתבי מקומונים שראו שם פעם איזה סלב אוכל פלאפל וטחינה טפטפה לו על החולצה והיה נורא חשוב לכתוב על זה במקומון). זה פרובינציאלי. העיר הגדולה היא גם ככה לא כזו גדולה ודי פרובינציה בעצמה שהרי הפלורנטין שלה הוא בכלל גירסה מקומית של הסוהו או הוילג’.

2. בכל אופן, בעניין העיר העתיקה של באר שבע, רואים פוטנציאל. כמו כמעט בכל מתחם שנבנה לפני עידן הרכב הפרטי. יש גם פיתוח נחמד ולא בומבסטי, והפאבים בסמילנסקי בצהרי היום עשו לי חשק לעצור ולשתות בירה על המדרכה הרחבה והמשופצת (והלא אקרשטיינית בנאלית). אם הייתי רוביק דנילוביץ’ הייתי שם הכל על העיר העתיקה ומחזק את הלב האורבני של העיר שלו. זה מה שיציל אותה בתחרות מול הפרברים המדכאים של עומר, להבים, מיתר והיתר.

3. ביציאה מבאר שבע, לכיוון אופקים, עברתי ליד אתר בנייה שגדרותיו הבטיחו כי יוקם שם הקניון הגדול בנגב או במזרח התיכון או בעולם. זה האיום, כל עוד באר שבע תמשיך לקניין את עצמה לדעת, להתפזר למתחמי BIG מגעילים את השועלים ולא לחזק את המרקם העירוני שלה, שיש בו המון שטחים ריקים- חבל על הזמן. הברים בסמילנסקי יישארו ריקים.

4. ובחזרה לעיר הקודש המאוחדת: מנהג קבוע יש לבעלי העסקים במרכז העיר. כל יום בין 8:00 ל- 9:00 בבוקר כשאני עובר במדרחוב וברחוב יפו אני זוכה לראות את פאר היצירה הזה. ספונג’ה מטונפת מהחנויות נשטפת החוצה לרחוב. אחר כך הם יבקשו הנחות בארנונה. אחר לי פעם מישהו שבאירופה סוחר מתחיל את היום בטיטוא הרחבה שלפני החנות שלו. בארץ זו המזבלה שלו, והמדרכה שלנו (אחרי שהוא הפקיע חצי ממנה עם סחורה ומקרר לארטיקים וערימות ג’אנק). יום אחד חניתי בחינם על חשבון  אקירוב ובדרך לחנייה חשבתי שאני בארץ אחרת. עובד מאחת החנויות הלך לפתח ניקוז עם סמרטוט מלוכלך מהספונג’ה וסחט אותו בזהירות מעל הפתח, שלא יטפטף ג’יפה על הרחוב של אלפרד. כנראה שככה זה אצלנו, מה ששייך לציבור מותר ורצוי להרוס ולכסח, הפריץ הפראייר ישלם ויתקן. מה שפרטי- יישאר מטופח ונקי. כנראה שההפרטה היא עונש ראוי עבורנו.

שיחקו אותה רוח חדשה והתעוררות בזכייה במכרז בקוסטה ריקה ל-80 דירות. הרבה חששות היו בדרום מערב העיר כאשר 670 הדירות שהוצעו במכרזים היו “באוויר” בחודשים האחרונים (290 במורדות קריית יובל- ליד תחנת פז, 380 במורדות קוסטה ריקה-עיר גנים). לפני כמעט שנה, עם ההודעה הראשונית על השיווק המתוכנן, החרדים כבר סימנו את השטחים כמיועדים להתרחבות המגזר, ברוח המסורת שלהם לפגוע ברגשות של כל מי שאינו חרדי. גורם בסביבתו של שר השיכון אמר לאותו אתר כי: “כי למרות שמקבץ השיווק הנוכחי מיועד ברובו לציבור החילוני, בירושלים ישווקו בפועל רוב הדירות לציבור החרדי”. איזו ממלכתיות. באוגוסט האחרון, כשיצאו המכרזים, נכתב בעיתונות החרדית כי ההתמודדות במכרז חשובה לא רק על מנת לתת מענה למצוקת הדיור החרדית אלא חיונית ל”ציבוריות החרדית בירושלים ובקריית יובל”.מת עליהם.

לשמחתנו, הציבוריות החרדית תצטרך למצוא לה מקומות אחרים ולא תבוא על חשבון תושבי קריית יובל וקריית מנחם. לא שהמחיר לדירה (1.2 מליון ש”ח)  הוא כזה דיור בהישג יד. אבל מחיר ממוצע של דירת 4 חדרים חדשים בירושלים הוא 1.5 מליון ש”ח כך שעל פניו נראה שחברי הקבוצה עשו עסקה טובה. ואם כבר להרגיע את המחירים- צריך להתחיל ממשהו. הזכייה במכרז חשובה כי היא משדרת מסר שמעבר למסיבות רחוב ובלאק פארטי ואמו פראטי- הצעירים פה כדי להישאר והצליחו לפרוץ דרך בתחום הקשה ביותר- בדיור. כוחנו באחדותנו- ולזיווג בין רוח חדשה והתעוררות (שאינו מובן מאליו) צריך לצרף גם את הצלע השלישית: ירושלמים. אין מקום לאגו ארגוני וחשבונות עבר.

בניגוד לסאגת מעונות שטרן, המכרזים האחרונים עברו בשקט יחסי בגזרת החרדים-חילונים. בלי הרבה  כותרות וטוב שכך. אנשים לא באים לגור בסרט מלחמה, הם רוצים לגדל ילדים בשכונה נורמלית. צריך להמשיך כך. לא לספור את החרדים יותר מדי, לא לחשוש מהתמודדויות וחייבים להעלות בצורה מתמדת את האטרקטיביות של השכונות הלא-חרדיות. בשמחות.

זה מעצבן לשמוע חדשות ולשמוע שבנייה של 160 דירות ברמות ו-80 דירות בפסגת זאב מקוממות את העולם כאילו אין סוגיות אחרות להתעסק בהן. זה מתסכל לגור בשכונה ירושלמית (ולא בשיח’ ג’ראח) ולגלות בוקר אחד שהפכת למתנחל. זה קרה לאיציק אלפסי. זה מרתיח גם אנשים כמוני, שמאמינים שאת ירושלים ניתן להציל על ידי חלוקה (באמצעות אוטונומיה מוניציפלית כפי שהצעתי או חלוקה מלאה, לא חשוב המתכון כרגע). באף סרט של חלוקת העיר אין מצב שפסגת זאב או רמות או גילה יעברו לריבונות פלשתינית. זה מעשי בערך כמו שישראל תסכים לשיבת הפליטים (למעשה: צאצאי הפליטים) או כמו שחנין זועבי ומירי רגב ישבו יחד לקפה מרצונן החופשי. זה לא יקרה.

אבל עם כל התסכול והעצבים על כך שהעולם לא מוכן להבדיל בין בית יהונתן ובין מדורגי גילה הגינויים האלו מגיעים לנו. אחרי שהפקענו קרקעות לבנות עליהן שכנות ליהודים בלבד מה ציפינו? בתי ספר אנחנו לא בונים להם, אשפה בקושי מפנים, עכשיו אנחנו רוצים שתושבי מזרח העיר לא יורשו להדריך טיולים אבל לעולם אפשר להמשיך לספר שהעיר מאוחדת ושהכל בסדר. מסתבר שהוא לא טיפש כמו שחשבנו, העולם הזה. הוא לא קונה את הישראבלוף. זו לא עיר מאוחדת ולא משנה כמה חוקי יסוד ושריונים כאלו תחוקק הכנסת. ירושלים חייבת הכרה בינלאומית, כזו שאין לה מאז קום המדינה. מעמד ירושלים חייב להיות מוסדר ומוכר. המשך העמימות יגרום לכך שגם הבנייה במערב העיר תוקפא. אם לא נעשה את ההבחנה בין חיוני ולא חיוני מהר מאוד נישאר קרחים מכאן ומכאן. מי שלא יפריד בין יצהר לגוש עציון יישאר בלי שני היישובים וכנ”ל לגבי מי שלא יפריד בין מעלה הזיתים ובין הגבעה הצרפתית.

אחרי 43 שנים הגע הזמן להודות: איחוד ירושלים הוא הפרויקט הכושל ביותר של המפעל הציוני, שהוא מפעל מרשים ומוצלח בכללותו. נכשלנו בכל היעדים המדיניים, הדמוגרפיים והכלכליים שממשלות ישראל הציבו לאיחוד המוזר הזה. אחרי 43 שנה צריך לחשוב על פתרונות אחרים שיאפשרו לעיר להתקדם הלאה מהמבוי מדיני הסתום שהיא נמצאת בו.

בקצרה:

הודות לנתי הוספתי את עדכוני הטוויטר שלו . כל מה שזז בירושלים נמצא אצלו. תודה נתי וישר כח.

שמעו סיפור.ביום שני השבוע הגעתי לדיון ועדת הכספים בכנסת בנושא הדיור. אחד מלפחות עשרה דיונים חסרי תוחלת בנושא שהייתי בהם בכנסת בשנה האחרונה. למה אני ממשיך ללכת? לא יודע. בתקווה שמישהו יגיד סוף סוף: “רגע, לא הגיוני לנצל את הרפורמה בתכנון ובנייה כדי להכניס כמה סעיפים על דיור בהישג יד?”. הרגע הזה עוד לא הגיע אבל להתחרות מי צועק יותר חזק כדי לתפוס כותרת- הם יודעים מצוין.

נחזור לסיפור. מולי היה מושב ריק. מתישהו, אחרי שסיימתי על לעבור על כל המיילים והפסקתי להתרשם מהאמירות הלוחמניות של יו”ר הוועדה משה גפני, שיענו יצא נגד הממשלה שסיעתו חברה בה,  נכנסה לחדר ח”כ חנין זועבי. בדיוק אז ידבר ח”כ יעקב כ”ץ מהאיחוד הלאומי על הצורך לחזור לבנייה תקציבית (סבסוד בניית דירות מתקציב המדינה). זועבי ישבה בשקט 15 שניות ואז חזרה שש פעמים, כמו רובוט, על המשפט הבא: “אתה שודד קרקעות ומדבר על סוציאליזם?”. כצפוי פרצה מהומה אדירה, מירי רגב פתחה פה והאחרים לא רצו לפספס הזדמנות להכניס לזועבי, שיצאה בשוך המהומה. אירוע של שתי דקות. את הפריים שלה לכתבה שעשו עליה היא קיבלה. לא עניין אותה מחירי דירות ולא נעליים. העיקר הויז’ואל לכתבה.

זועבי היא בסך הכל העוזרת הפרלמנטרית של ליברמן. ההתנהגות שלה רק מוסיפה שמן למדורה ששר החוץ שלנו מדליק. ההתנהגות שלה משרתת אותו מול בוחריו והוא משרת אותה מול בוחריה. אשרינו שאלו נבחרי הציבור שלנו.

הערה: משהו רע מאוד עובר על “ידיעות ירושלים” וכתבתי את זה לא פעם. מה הניע את עורך מדור הספורט לתת את הכותרת הדרמטית: “פרוטוקולים מהמלחמה” לויכוח בין יובל נעימי ואביו להנהלת הפועל? ניסיון עלוב לעשות קישור לחשיפת הפרוטוקולים שכאבו לאלפי אנשים במדינה ממלחמה אחרת, אמיתית, והחזירו אותם 37 שנים אחורה.  עורך מדור ספורט שנותן כותרת כזו הוא מטומטם או דביל ויש סיכוי לא רע שהוא שילוב של השניים. טעם רע.

תגידו שאני חרא ועוכר ישראל כשאני שמח שנבחרת ישראל בכדורגל נכשלת- אני אגיד לכם שאתם צודקים. אבל לפחות אני כבר לא לבד. היציעים הריקים והטורים בעיתונים על כך שתחושת ההזדהות עם הנבחרת אבדה רק מחזקים את הטענות. הביצועים העלובים על הדשא לא נותנים סיבה לרצות בהצלחתם של הבחורים בכחול-לבן.

אין סיבה לאהוד נבחרת שנמנעת באופן שיטתי מלקיים את משחקיה הרשמיים בבירת ישראל. פרנסיה החצופים עוד מעיזים לקדם איצטדיון לאומי ברמת גן בבזבוז משווע של כספי ציבור במקום לתקן עוול היסטורי.

אין סיבה לאהוד נבחרת ששחקניה כל כך לא מחויבים למשחק ולקרוא את אבי רצון שכותב: “רוב השחקנים הישראלים אינטליגנטים ומנוסים גם מחוץ למגרש. הם מקצוענים חדורי מוטיבציה שתחילתה בעבודה קשה, המשכה בפרסום וסופה בשכר אסטרונומי” גרם לי לתהות באיזו פלנטה הוא חי. המחויבות היחידה של הכדורגלן הישראלי היא לקובה של אמא שלו, אחרת רבים יותר היו  שורדים באירופה.

אין הצדקה לאהוד נבחרת שכשלונותיה מסוקרים בצורה כל כך לא פרופורציונלית לעומת הצלחות של ענפי ספורט אחרים.

זה כיף לשחוט את פרננדז בעיתון. הוא גם ככה לא מבין מילה בעברית. חשב שאנחנו פרימיטיבים. עסוק בבלוג שלו (בלוג!!!) יותר מאשר בהצלחת הנבחרת. אפשר להקריב עוד מאמנים על מזבח האשליות, לבכות איך הרכב פחדני ושמרני של מאמן כזה או אחר לא מממש את הפוטנציאל של השחקנים הנפלאים שלנו ואיך שוב בזבזנו הגרלה חלומית להעפיל ליורו או למונדיאל. בולשיט. אין לנו שחקנים ומי שיש לנו- שורפים בזמן משחק חצי מהקילומטרז’ של מקביליהם באירופה. משחקים אצלנו כדורגל בהליכה.

את הקיים צריך להרוס עד היסוד כדי לבנות מחדש כדורגל ראוי עם מתקנים נורמלים, ללא גזענות ואלימות, עם סטנדרטים מקצועיים ושחקנים מחוייבים.

לפני כמה ימים הקשבתי לרדיו, נראה לי לרזי ברקאי. התראיין שם דוברו או מקורבו של אבו-מאזן שהציג את העמדה הפלשתינית להארכת הקפאת הבנייה בשטחים. לא שאני מתנגד להקפאה אבל הטיעונים הפלשתיניים מגוחכים. תשעה חודשים הקפיא נתניהו את הבנייה לא רק ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים אלא גם במערב העיר והפלשתינים סירבו להיכנס למו”מ. פתאום אחרי שנאותו לדבר איתנו בשיחות קירבה טיפשיות וההקפאה נגמרה-זו הפכה להיות בעיה. עם אולמרט שעשה שתי מלחמות ובנה בלי עין הרע בשטחים לא הייתה להם בעיה לדבר. בכל מקרה בראיון שאל רזי ברקאי את אותו דובר-מקורב כמה זמן הקפאה צריך להביא הסכם. ברקאי היה פסימי והציע חודשיים. אותו מקורב לאבו-מאזן אמר שהוא דיבר עם הראיס שאמר שהוא צריך  שבועיים. שמעתם? שבועיים הקפאה ויש לנו הסכם שלום כולל סוף הסכסוך ופתרון לפליטים ולבעיית ירושלים. שבועיים!!! מה אכפת לכם?

אם אלו לא היו השכנים שלנו זה עוד היה מצחיק מישהו. אבל להיות תלויים בעם הלא יציב ששוכן לצידנו זה כמו לתת לאביגדור ליברמן להיות הפנים הדיפלומטיות של מדינת ישראל. אופס. עשינו גם את זה. אבל בהנחה שליברמן יהיה תופעה חולפת (על מה אני מתבסס ?WISHFUL THINKING) אז בואו נניח גם שמדינת ישראל לא רוצה להיות תלויה יותר בגחמותיו של ראיס כזה או אחר, שגם ככה מושל על מחצית מעמו אחרי שאת נאמני מפלגתו אנשי חמאס ההומאניים שחטו וזרקו מגגות עזה. נשאלת השאלה מה עושים ובעניין הזה מטרידה אותי יותר ירושלים מאשר גבעות יצהר ואיתמר.

הבהרתי כאן מספיק פעמים שאני לא מאמין בעיר המאוחדת לנצח נצחים. זו פיקציה. אנחנו לא בונים להם כיתות, לא מתקנים להם את הכבישים ולא נותנים להם שירותים. אולי טוב יותר לגור בבית חנינא תחת שלטון ישראלי מאשר בעיר אחרת בגדה, וגם זה מוטל בספק אבל אין ספק שלגור בבית חנינא הרבה יותר גרוע מלגור בגילה או קריית יובל או בית הכרם. חלוקת העיר היא הכרח לא בגלל שזה מה שיביא את סוף הסכסוך אלא מכיוון שמחמוד אבו-טיר יכול להיות פה ראש העיר ב-2018, אם לא נתעורר. תודו שאבו-טיר ראש העיר זה סלוגן לא רע. רק שזה חלום בלהות.

ואם מחלקים- איך לחלק? חומת הפרדה? חזרה לשטח ההפקר? עיר מאוחדת ופתוחה? איך זה עובד?

כמו כל דבר שנכתב פה ובפרט הפוסט הזה- הוא מייצג את עמדותי בלבד.

אין לי פתרונות להכל אבל כמה הנחות יסוד:

א. אי אפשר להציב חומה מחודשת בלב ירושלים. שתי הערים, המזרחית והמערבית, קשורות  אחת בשניה וזה מצוין. המסחר משולב, התיירות, התחבורה והתעסוקה. לא צריך להפריד ולחלק.

ב. מכאן נובעת המסקנה שירושלים בכל הסדר צריכה להיות עיר פתוחה, רקמה אורבנית אחת ללא גדר באמצע.

ג. צריך להתרכז באינטרסים הישראלים בעיר.מ”פ שועפאט מעולם לא היה כזה. הרובע היהודי, הכותל, עיר דוד והר הזיתים כן.

ד. בכל מצב שהוא ישראל לא יכולה למסור את השליטה הבטחונית לצד ב’ או לצד ג’.ניסיונות נסיגות העבר מוכיחים זאת. סיכונים שניתן היה לקחת בעזה לא יתאפשרו בירושלים ולא משנה איזו ערבות תהיה לכך.

מה נשאר:

1. השכונות הערביות בירושלים יוכרזו כשטחי B בהתאם להגדרתו בהסכמי אוסלו. .

2 האחריות הביטחונית בכל ירושלים תהיה בידי משטרת ישראל ושל צה”ל במקרה הצורך.

3.הכניסה לעיר מכיוון שטחי הרשות / מדינה הפלשתינית תהיה במעברי גבול מוסדרים, באחריות כוחות הבטחון הישראליים בליווי משקיפים פלשתינים / זרים.

4. הרש”פ תקבל אחריות על כל התחומים האזרחיים בשכונות הערביות: תכנון ובניה, שירותי חינוך, תרבות, רווחה, אחזקה, ניקיון, גננות, תחבורה.

5. הרש”פ תורשה להקים קריית משרדי ממשלה, פרלמנט ומוסדות שלטון במזרח ירושלים ולהכריז על מזרח העיר כבירתה.

6. העירייה הפלסטינית תבחר בין הקמת תאגיד מים עצמאי ובין קניית שירות מחברת הגיחון, בדומה ליתר הרשויות היהודיות במטרופולין.

7. קווי התחבורה הציבורית הפלסטיניים יפעלו במתכונת הקיימת כיום, עם זיכיונות  מוסדרים ובכפוף לחוק.

8. ישראל תורשה להחזיק סד”כ של עד חטיבה בשטח השיפוט של העיר ועוד שתי חטיבות במרחב שבין ירושלים לבית שמש.

9. לתושבים הפלשתינים תוענק אזרחות של הרש”פ ותישלל התושבות הישראלית.

10. אזרח ישראלי לא יורשה לרכוש/ לחכור מקרקעין בתחומי העיר המזרחית ולהיפך אלא רק לשכור.

יאמרו- אין סיכוי שהפלשתינים יסכימו לכך שאת החוק בבירתם תאכוף המשטרה, שאזרחי מדינתם יעברו בידוק בטחוני ע”י ישראלים בדרך לביקור בבירתם. ברור לי. לא שיש הרבה סיכוי שהם יקבלו הצעות מרחיקות לכת יותר משלי. אין לי פתרונות לתביעות בעלות על נכסים מלפני 1948, לפיצויים על הפקעת קרקעות או הר הבית אבל ברצינות- אשמח לשמוע דעות לגבי הרעיון שבעיני מבקש לשמור על האינטרסים הישראליים ולהבטיח חיים שפויים יותר בעיר יותר מאשר מבקש למצוא חן בעיני שכנינו.

הייתי כמה פעמים בישיבות של ועדת הכלכלה בכנסת, שעסקו בנושא מחירי הדיור. בראש הוועדה עומד ח”כ אופיר אקוניס מהליכוד שעשה עלי רושם של בחור נמרץ ורציני. לא הבנתי את הקטע שלו, שהוא הקטע של הימנים בכלל, להתעקש על החיבור הזה עם כמה מיליוני פלסטינים ולחסל לאט לאט את המדינה הריבונית היחידה שיש לעם היהודי, אבל ניחא, בענייני כלכלה הוא נשמע לי סביר.

אתמול הוא זימן דיון מיוחד של הוועדה, תוך כדי פגרה, כדי לדון בנושא תמלוגי הגז. נשמע מבטיח. נשמע עוד יותר מבטיח כשקוראים את  רק לפני חודש.  מה שהוא שיחרר לעיתון: “יש מקום לשתף את אזרחי ישראל בתגליות עתידיות של גז טבעי” הבטיח אקוניס .

הוא אמנם הוסיף הסתייגות ואמר כי: “יש לבדוק אם אנו פותחים פתח לשינוי מיסוי רטרואקטיבי או מחילים את השינוי רק לגבי גילויים חדשים”, אבל כך או כך עצם העלאת הנושא לדיון נשמעה מבטיחה פיו של אקוניס: “מה שקרה בים המלח הוא פשוט שערוריה ומהווה תמרור אזהרה גדול לממשלה בכל הקשור להעברת משאבי טבע לשליטת משפחות של בעלי ההון משאב טבע הוא ציבורי ולא פרטי“.

וואלה.

מגיע הדיון , אותו פותח אקוניס במונולוג הבא:

“אני מתכוון להגיד דברים שלא ינעמו לאוזניים של כל המאזינים ולא אכפת לי לקבל טוקבקים שליליים. מה שעומד לנגד עיניי הוא טובתה של מדינת ישראל ואזרחיה, ולא ספינים פופוליסטים. מדובר בוויכוח על דמותה של הכלכלה הישראלית – האם אנו מידרדרים שוב לכלכלה סובייטית שחונקת את המשק או שאנו ממשיכים עם הכלכלה הישראלית – שהיא פורחת ומשגשגת.

“אני לא רוצה את השיח הצבוע והלא ישיר הזה אני חושב שאסור לנו לתת לארגוני שמאל פונדמנטליסטים לנהל את כלכלת המדינה. איאבק עד טיפת דמי האחרונה כדי שלא יחזירו את הכלכלה שלנו לאחור – והנפגע העיקרי יהיה האזרח. אחרי ששנים היינו אי בודד בתוך הגז הערבי, המדינה ממדינה מתפתחת למפותחת ומגלה חוסן כלכלי נדיר. בעיניי מדובר בפריצת דרך שיכולה להזניק את הכלכלה הישראלית. אם זה היה תלוי בך, ח”כ חנין, ישראל היתה נראית כמו צפון קוריאה. הקרן החדשה שתומכת בהעלאת התמלוגים מזיקה לישראל גם ביטחונית וגם כלכלית“.

זה אותו בנאדם? מה נסגר איתו? רגע אחד צריך ללמוד ממה שקרה בים המלח ורגע אחר צריך להיזהר מלהיות צפון קוריאה? אין אמצע בעולם? זה פוליטיקאי שמתיימר להיות רציני?

נשאלות השאלות הבאות, לאור סיבוב הפרסה הזה:

א. מה אכל אקוניס לארוחת בוקר?

ב. האם בכלל אכל ארוחת בוקר לפני הדיון?

ג. האם זה בכלל אותו אופיר אקוניס או כפיל שהשתילו הלוביסטים של חברות הגז?

ד. מה עבר על אקוניס בחודש האחרון?

ה. אצל מי עובד אופיר אקוניס?

ו. מי כאן הצבוע?

תשובות נא להעביר למערכת.

ב-2016 , כך מבטיחים לנו במשרד התחבורה, יתחיל לפעול קו הרכבת המהיר לתל אביב. ממריאים בבנייני האומלל ואחרי 28 דקות אתם במרכז תל אביב, או להפך. קו הרכבת הזה יכול לעשות לעיר אחד משני דברים: במידה וירושלים תהיה מספיק אטרקטיבית הוא יכול לסייע להשאיר כאן את מי שנאלץ לעבוד במטרופולין תל אביב ולהקל על היאוש הקיים מהפקקים כיום. אם ירושלים לא תהיה מספיק אטרקטיבית לאוכלוסיה חזקה הרי שקו הרכבת הזה ייקח למי שמחכה על המזוודות את התירוץ האחרון שלו: “לפחות לא צריך לעמוד בפקקים מסיבוב מוצא כל בוקר”. יעברו לגור לא רק מחוץ לעיר אלא מחוץ למטרופולין כאשר הרכבת תביא אותם לעבודה בעיר ותחזיר אותם חזרה למחוזות אחרים.

הספירה לאחור התחילה. כמו שאנו כותב חזור וכתוב- הבעיה היא האטרקטיביות, הביקושים, הצורך להפוך את ירושלים למקום שגרים בו לא כי “זה חשוב” ולא כי היא זולה במיוחד (היא לא תהיה אף פעם) אלא כי היא שווה את זה ונותנת חוויה שאין באף מקום אחר. זה האתגר האמיתי. ירושלים מספקת את זה למספר הולך וגדל של אנשים (בהשוואה ללפני כמה שנים) אבל המלאכה עדיין מרובה מאוד.  למזלנו קצב הביצוע של מיזמי תשתית גדולים בארץ יכול לספק לנו עוד שנה-שנתיים של חסד.