ירושלים האחרת

המאבק של עשרת הימים האחרונים מעלה בי לא מעט שאלות. מה אמיתי ומה קשקוש בהצעות שמעלה נתניהו? מה בעצם רוצים כל החבר’ה ברוטשילד? איך מוזילים את מחירי הדירות אבל לא בבת אחת ולא יותר מדי? איזה אינטרס יש להם לבוא פה בחום הזה? האם לכתוב תגובה לדיון או לכתוב פוסט נפרד אבל בעיקר עולה שאלה אחת מרכזית- מה עושים עם עכברתול ונראה לי שזו שאלה שכדאי לפתוח פה לדיון כללי.
תראו, אתם אולי לא תאמינו לי אבל עכברתול הוא גבר. גבר שבגברים. גילוי נאות: הוא המוציא לאור של הבלוג. אחרי קריסת בלוגלי הוא לקח יוזמה להעביר אותנו דירה במקום להסתמך על שרתים מפוקפקים. אני חושד בו שהוא פשיסט קטן אבל מצד שני הוא מארח בחדווה בלוג שקורא לחלוקת העיר.יכול להיות שהוא ינק קצת חלב טוטליטרי בילדותו, מה שמונע ממנו להבין את השורה הלפני אחרונה בהמנון, להתנגד למחאות באופן כללי לפרגן לגלן בק.
אני מציע להסתכל על הצד החיובי של העניין. מישהו צריך לקרוא את ערוץ 7 וסרוגים. מישהו צריך להאמין לתנועת “רעננים”, “רגבים” או השד יודע כה עמותות ימין יש לנו (מי מממן אותן?) שמתלוננת על כך שמסלקים אותן מהמאהל בירושלים. ידידי העכבר, קצת קריאה ביקורתית. החברים האלו באו להפגנות במטרה שיעיפו אותם כדי שיוכלו לספר לציבור שלהם שמדובר בחבורה של אוהבי ערבים ויפי נפש שבעצם רוצים להפיל את הימין מהשלטון. הייתי בצעדה ביום ראשון, באו כמה חבר’ה עם מדבקות על החולצות שאמרו: “הפתרון-מערב השומרון”. המארגנים אכן ניסו לשכנע אותם להוריד את המדבקות, לא במכות כמובן, אבל רק בגלל שהם היו עסוקים כל השבוע להוריד את כל הארגונים מהעץ, לקבוע שלא מסתובבים עם חולצות של התעוררות, רוח חדשה וכל היתר ושלטים כמו די לכיבוש ממש לא רלבנטיים- ותאמין לי שהיו מי שרצו להניף. אני חושב שהימנים שלך רק הוכיחו שוב כמה המגזר הזה התחבר לארץ והתנתק מהעם. אמרתי להם גם שהם חבורה של אוהבי ישמעאלים פשרנים כי הפתרון נמצא בכלל בעבר הירדן המזרחי.
אבל ברצינות, אני מתלבט מה לעשות עם המו”ל שלי. לשלוח אותו לקייטנה של עובדות סוציאליות רדיקליות משיח’ ג’ארח? לקחת אותו לערב על תיאוריות מגדריות של הכפפה והדרה במכן ון ליר? לשתול לו את “תיאוריה וביקורת” בשירותים? הכל פתוח להצעות.

ועכשיו באמת ברצינות. מסיבת העיתונאים הזו הייתה תצוגה של שלושה נעבעכים שלא מסוגלים ממש לסבול אחד את השני, משחררים בדיחות דיקט ובעיקר לא ממש מחדשים. למחזר שתי רפורמות שנתניהו כבר הכריז עליהן זה אולי טוב לאיכות הסביבה אבל לא למחירי הדיור. נושא הבנייה להשכרה והוזלת רכיב הקרקע בתכניות של מחיר למשתכן זה מעולה אבל אם משאירים את קביעת הזכאויות בידי שר הבינוי והשיכון אפשר לומר תודה, אבל לא תודה. הייתה הבטחה מעורפלת על קידום חקיקה לדיור בהישג יד, הייתה אפילו אמירה על העלאת ארנונה לדירות רפאים. אם אפשר להוזיל תחבורה ציבורית ב-50% לסטודנטים- למה לא לכל העם? אני רוצה לראות עירייה שתקריב את השטחים החומים שלה לטובת מעונות סטודנטים- בירושלים זה לא רלבנטי. מה חסר לי? קודם כל לוחות זמנים. כמה יחידות דיור, באלו מתחמים ומתי הולכות להיות משווקות לבנייה להשכרה ובמחיר למשתכן. מה היעדים להשלמת החקיקה על דיור בהישג יד ומיסוי דירות רפאים? שנית, אין התייחסות להתחדשות עירונית שהיא אולי המנוף הכי רציני לעתודות קרקע במדינה, בטח בירושלים, ותאפשר לצופף את ערינו ולחזק שכונות ותיקות. שלישית, שום מילה על דיור ציבורי, סיוע בשכר דירה שקוצץ באגרסיביות בשנים האחרונות ועזרה לשכבות החלשות באמת. התרגיל השקוף של נתניהו לקרוץ לסטודנטים בתקווה להשיג פה איזה הפרד ומשול מעלה מחשבות מדאיגות על היכולת הטקטית שלו.
ולגבי רוטשילד ושאר המאהלים- חברים, שלום עולמי וצדק חברתי הן מטרות נפלאות אבל צריך לחשוב על סיום הסכסוך לעת עתה והמשך המלחמה בדרכים אחרות. אין כמובן שום סיבה לקפל את האוהלים דווקא אחרי מסיבת העיתונאים הזו אבל צריך לחשוב על סיום בטווח של שבוע, עד סוף מושב הקיץ של הכנסת ואלו הישגים יהיו מספקים. לא תקבלו הכל אבל תקבלו הרבה. סיום המאבק צריך להיות נקודת זינוק למהלך ארוך טווח. בביקור אתמול במאהל הירושלמי אמר אתמול אראל סג”ל, שממש לא הזדהתי עם מה שכתב בימים האחרונים, משפט אחד נכון: “שלטון מחליפים בקלפי”. יש לכם-לנו שנתיים לעבוד.
המצב כרגע מזכיר לי את מלחמת לבנון השנייה. גל תקיפות מוצלח, כולם מאוד מרוצים, האויב נראה מבולבל ולא מבין מאיפה זה נחת עליו אבל ללא מטרות מוגדרות העסק מסתבך.

אחרי ההמונים אתמול בתל אביב הגיע תורנו, יוצאים ב-19:00 מכיכר צה”ל לגן הורדים, להתנחל מול הכנסת בזמן ההצבעה על חוק הוד”לים.
סקירה קצרה של עיתוני הסופ”ש: הם מפחדים. הכותבים הדתיים הלאומיים משקשקים משום מה מהמחאה הזו (חגי סגל, חנוך דאום, אראל סג”ל וקלמן ליבסקינד כדוגמאות מובילות). מה נסגר איתם? מדוע זה חשוב אם הקרן החדשה תרמה אוהלים בקריית שמונה? למה לערוץ 7 קשה כל כך לסקר את המחאה? אולי כדאי להעביר תיקון לחוק החרם שישתיק גם את המחאה הזו. אולי להקים ועדת חקירה פרלמנטרית לדפני ליף וחבריה. כנראה שעם עירני לא טוב לחברים האלו, מרוב ערנות הוא יכול לשים לב לעוד כמה דברים. אומר זאת בנימוס: תיחנקו. ליבסקינד יצא די פאתטי כשניסה לספור אוהלים בכל הארץ ולומר שהמחאה סחפה אולי 600 איש בכל הארץ. לפעמים עדיף לשתוק.

בחמש שנותי בצבא ההגנה כל מחברת הייתה נפתחת בהעתקת השיר הזה אל הכריכה, להזכיר את היעד הסופי ולהימנע מקריירה צבאית. אין ולא היה כמו המוזיקה שלו להפיג במעט את שביזות יום א’.  את האיחוד עם גרפונקל ב-2003 פיספסתי בכמה ימים ודיסק ההופעה בסנטרל פארק עדיין מספק לי רעיונות לקודים לחשבונות השונים. ישתבח שמו מגיע הערב להופעה ודיר באלאק שלא ישיר את Homeward Bound

מת על כל הפובליציסטים שזלזלו במחאת הקוטג’. המסר העיקרי היה פשוט: במדינות ערב נהרגים צעירים במחאה על החירות ואצלנו נאבקים על גביע גבינה מסכן. אותם כותבים לא למדו כנראה שיש שתי דרכים לעורר ציבור לפעולה. האחת היא תקיפה בזווית רחבה- מחאה כללית על כל מה שמפריע וחרא בחיים של האנשים. השנייה היא תקיפה בזווית צרה- דרך פעולה בנושא אחד, מיידי, שאפשר לקצור בו הצלחות. קוטג’, כבר אמרנו? אז נכון, יוזמי המחאה לא תכננו מראש לעבוד בפרקטיקות של עבודה קהילתית אבל הצליח להם. ברגע שהייתה הצלחה ראשונה העסק התחיל לעבוד ולאף אחד אין שליטה על התחום הבא אליו תתגלגל המחאה.

אז הנה היא התגלגלה לדיור. מחירי השכירות עלו בשנים האחרונות ובקיץ הזה הם עתידים לזנק שוב מכיוון שהם תמיד בפיגור אחרי מחירי הדירות לרכישה. בקיץ חוזים מתחדשים והמחירים מתעדכנים בהתאם לשוק הכללי. יש הרבה מה לעשות בתחום וכתבתי על כך לא מעט. לפני כמה שבועות הוועדה המשותפת בכנסת שדנה ברפורמה בתכנון ובנייה התכנסה לדון בנושא דיור בהישג יד. עם לחץ מסיבי של עיריית ירושלים, תל אביב והקואליציה לדיור בהישג יד ועם יו”ר תומך (ח”כ אמנון כהן מש”ס) הודו נציגי משרדי הממשלה הרלבנטיים שאין להם ברירה ועליהם להתייחס בחוק החדש לנושא. גם נושא הסופר טנקר לא יעזור, כפי שאמרתי. הבעיה המרכזית היא מינוי תפקידי המפתח במערכת התכנון והמקרקעין. בלי זה אף רפורמה לא תזוז. האמצעים המיידיים שניתן להפעיל הם שיווקי מינהל מקרקעי ישראל- ולהגדיל משמעותית את כמו הדירות המשווקת להשכרה. זה עבד בירושלים במכרז בקוסטה ריקה, לא היה קורה כלום אם היו משווקות כך עוד כה אלפי יחידות דיור. המדינה הייתה מקבלת פחות על הקרקע (כי בנייה להשכרה אינה משתלמת) אבל היצע יחידות הדיור היה מגוון יותר.

בכל מקרה, ישר כוח למארגנים ולפעילים בתחום. עם כל הניסיונות האמיתיים של ירושלים ותל אביב לשנות משהו בתחום (וכן, היה אפשר לעשות יותר גם בדברים שתלויים אך ורק בנו) בעל הבית פה זה הממשלה. מקווה שזה יצליח להזיז משהו ושמהקוטג’ למדנו משהו שניתן להשליך על תחומים אחרים בהם דורכים עלינו.

לפני 3 שנים ארגנה קבוצת מלונה את הקמפינג בכיכר ספרא. זה היה אחרי שנה של מאבק רווי שקרים של העירייה, בלאגנים בישיבות מועצה ועוד פעולות גרילה. התארגנות סטודנטים חדשה מרימה היום בכיכר ציון אירוע קמפינג נוסף, במחאה על מחירי הדיור המאמירים. השתנו דברים מאז 2008 אבל לא מספיק, ואני אומר את זה כמי שמטפל בנושא. זה לא מקום להעלבויות, לאגו ארגוני, לזריקת האשמות על מי שתוקע מקלות בגלגלים. יש מספיק מכל אלו. צריך להגיע לכיכר היום כדי להעלות את הנושא לראש סדר העדיפויות. חייבים לקדם פתרונות דיור למגזר היצרני בירושלים בהקדם, בשכירות וברכישה. את החבר’ה האלה צריך לעודד ולחזק בדיוק כמו את תושבי דרום מערב העיר שדורשים התחדשות עירונית ודיור בהישג יד, על חשבון קרקעות המדינה. בהצלחה.